קורות חייה מעוררי ההשראה
של ריקה תורג'מן

ריקה תורג'מן לבית כהן חדאד נולדה באלג'יריה, ככל הנראה בסוף שנות השמונים של המאה ה-19. הוריה היו חכם יהודה כהן חדאד ושמחה לבית משפחת זרקא, והיא הייתה בין הילדים הגדולים במשפחה מרובת אחיות ואחים. אביה של ריקה, בן לשושלת רבנים ידועה מהעיר טלמסאן, היה מורה ודודה היה הרב הראשי של העיר בַּלִידָה. האווירה בבית שבו גדלה הייתה ספוגה בתורה ובמצוות ומצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב. 

ריקה למדה בבית-ספר ממשלתי צרפתי וידעה קרוא-וכתוב בצרפתית. היא הייתה ילדה חכמה, חריפה ושוחרת ידע, ובמיוחד התעניינה ביהדות ורצתה ללמוד ולהעמיק בה. אביה של ריקה ראה זאת והחל ללמדה תורה ולשון הקודש, על אף שלא היה נהוג ללמד את הבנות. 

כשבגרה ריקה, עברה משפחתה לגור בעיר אלג'יר, בירת אלג'יריה. באלג'יר הכירה ריקה את דוד תורג'מן, אלמן ואב לילדה קטנה בשם קמיל שהיה מבוגר ממנה בעשר שנים, והשניים התאהבו. ריקה ודוד היו נחושים באהבתם חרף הפערים, ונישאו. קמיל גדלה איתם, ולימים נישאה לאחיה של ריקה.  

האווירה בביתם של ריקה ודוד תורג'מן הייתה נעימה, אופטימית ומלאת הודיה, והמשפחה הרבתה לשיר. חמישה ילדים נולדו להם: פרוספר מסעוד, שנפטר בגיל 6, אמה פליסיה, מוני הלן, ליאון והבן הקטן, שנקרא אף הוא פרוספר מסעוד כשם הבן שנפטר. דוד היה חייט מקצועי שתפר בהתאמה אישית, אך הפרנסה הייתה קשה. משהתארך הקושי הכלכלי, החליטו להגר. וכך, לאחר מלחמת-העולם הראשונה, עברה המשפחה למרסיי שבדרום צרפת.  

במרסיי המשיך דוד לעבוד כחייט וריקה רקמה נדוניות למשפחות עשירות, אך גם שם לא ראו ברכה בעמלם ופרנסתם הייתה מועטה. ריקה הייתה נחושה להחזיק את משפחתה גם בתנאים הקשים, והם החליטו לנקוט בצעד נוסף. כיוון שמשפחת תורג'מן ניחנה בכישרון מוזיקלי והיטיבה לשיר, הם החלו לרדת לנמל הישן של מרסיי מדי יום בשעה 6 בערב. שם, בנמל, התייצבו ושרו, ובזכות שירתה היפה, ניתן להם כסף מהמאזינים יושבי בתי-הקפה. 

ריקה המשיכה והעמיקה בלימודי היהדות. היא החלה ללמוד בסמינר לנשים שהיה בעיר. בשל השכלתה ואישיותה, נעשתה לכתובת בעבור נשים רבות, אשר היו באות אליה כדי לשאול שאלות הלכתיות ולהקשיב לעצתה החכמה.  

הזהות היהודית, השמירה על המסורת וההקפדה על ההלכה לצד היותה חלק מהעולם המודרני היו שני מרכיבים משמעותיים בחייה לאורך שנים. היא דבקה ברצונה לחיות בשני העולמות במלואם ולכן החליטה לחבוש פאה ולא מטפחת בשונה מסביבתה וילדיה למדו בבית ספר צרפתי רגיל ובשעות שלאחר מכן בתלמוד תורה.   

כעבור מספר שנים במרסיי חוו ריקה ומשפחתה משבר שזעזע את חייהם. אמה, הבת הגדולה, התאהבה בבחור ברזילאי לא יהודי, והרתה לו. משהתגלה הדבר להוריה, הם שלחו את בתם לכפר באלג'יריה, שבו התגוררה אחת מדודותיה של ריקה, שהייתה ערירית. שם אמה ילדה. כמה חודשים לאחר הלידה, שבה להוריה בצרפת, שבורה ומסוגרת. התינוק נשאר אצל דודתה של ריקה. 

לאחר זמן-מה ברחה אמה עם בן-זוגה לברזיל, ולמשך שנים רבות התנתק הקשר איתה לחלוטין. הוא חודש במידה מסוימת רק לאחר פטירתה של ריקה. הזוגיות של הבת עם גבר לא יהודי הייתה צלקת שהמשפחה המשיכה לשאת עימה. לאחר כעשור במרסיי, ריקה ודוד החליטו לחזור לאלג'יריה. במשך שנה נאלצו להמתין עד שחסכו די כסף לנסיעה חזרה.  

גם באלג'יריה המשיכה ריקה להיות דמות מוערכת ולשמש כתובת להתייעצויות. בנה, ליאון יהודה, ובתה, הלן, נישאו, אבל היא לא האריכה ימים לאחר שובם לאלג'יריה ולא זכתה לראות את נישואי בנה הצעיר, פרוספר.  

ריקה תורג'מן נפטרה בשנת תרפ"ט (1929), בשנות החמישים לחייה. מותה המוקדם היה שבר גדול בעבור דוד והילדים. הלן ופרוספר עלו בהמשך לישראל. את ילדיהם גידלו לאור מורשתה של אימם, ונכדיה וניניה גדלו עם זכר דמות המפות של סבתם. כך, אף שלא האריכה ימים בחייה, מאריכה ריקה כהן חדאד בזיכרון.