"רחל הייתה פעלתנית ומסורה באופן יוצא דופן. תמיד חשבה על אחרים ועל הכלל: למה הקהילה זקוקה ולאן ראוי להוביל אותה. בזכות היזמות, הכריזמה שלה וראייתה המיוחדת, היא סייעה לקהילה לא פעם והצילה רבים מבניה."
דייזי (יקירה) הירשקורן, אחייניתהּ
"בסעודות היה נהוג להגיש לגבר ראשון ולתת לו את המנה הטובה ביותר. רחל לא הסכימה: "לכולנו אותה קיבה", נהגה לומר, וחילקה לכולם שווה בשווה ובאותו זמן."
דייזי (יקירה) הירשקורן, אחייניתהּ
" "רק חמורים מלמדים במכות," הייתה גוערת בבעלים שהיכו את נשותיהם. היא לא האמינה באלימות ודיברה על כך הרבה. זו הייתה דעתה גם בנוגע לחינוך ילדים."
דייזי (יקירה) הירשקורן, אחייניתהּ
"אם עשיתי מעשה טוב של קיום מצווה או נתינה, סבתא הייתה אומרת לי: "עשית משהו? ששש.. אל תדבר. תעשה בשקט, בסתר". "
מנשה גיאת, נכדהּ
"לחברת הנשים היו קופות התרמה למגוון צרכים, וכולם היו שווים וחשובים בעיניהן: לימוד תורה בישיבות, משפחות במצוקה, בית-הכנסת, קופת קק"ל. הכול היה קודש."
דייזי (יקירה) הירשקורן, אחייניתהּ
"רחל למדה מסבא שלה, חכם ציון רבה, שלא יהיה לה רכוש סתם, אלא רק מה שהכרחי. היו לה שתי שמלות – אחת על גופה ואחת בכביסה. היא התעקשה שהשאר יינתן לצדקה."
דייזי (יקירה) הירשקורן, אחייניתהּ ומלכה אברהמוב, נכדתהּ
"אני מתנדבת עשרות שנים, עוד מאז שהילדים היו קטנים – זו המורשת של סבתא. אני מרגישה שקיבלתי את זה בגנים."
מלכה אברהמוב, נכדתהּ
"בכל פעם שבירכה על הנרות והתפללה, זה היה רק על עם ישראל, לא על הילדים או הנכדים, כמו שנהוג. כילד חשבתי עליה שהיא כמו משה רבנו."
מנשה גיאת, נכדהּ
"היה לה קנדיל (נר שמן) מוסתר מאחורי דלת חדרה והיא דאגה שיישאר דולק, 'נר תמיד'. כילד שאלתי אותה לפשר הדבר והיא ענתה: "זה בשביל עם ישראל"."
מנשה גיאת, נכדהּ
