אליאנס: כל ישראל חברים
אודות לאלא עלייא אוחנונה - "חכמת לב - אליאנס: כל ישראל חברים"

אוהביה משתפים בזכרונות ובמורשת
שהשאירה לאלא עלייא אוחנונה

"אני מעריצה אותה. באותה תקופה זה היה לחלוטין יוצא דופן להיות מנהיגה שמשפיעה על אנשים ברדיוס ענק וידענית שמנהלת דיונים הלכתיים."

שולה דה פז, נינתהּ

"מאמא עליא הייתה צדיקה. היא לא פסקה מלתת לאחרים וכולם חיקו אותה."

שולה דה פז, נינתהּ

"מאמא עליא הייתה אישה אצילה וקדושה. סוג של נביאה. היא ואמי היו אומרות לפני הלידה: "הילד יהיה כך וכך", מציינות שעה ודקה ואם העובר הוא בן או בת – והדברים פשוט התגשמו."

מפי רחל אוחנונא, נכדתהּ, בתוך: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 49-48.

"גם בימים אלו הן באות אליי בחלום ומספרות לי מה יקרה, ומה שהן צופות אכן מתרחש."

מפי רחל אוחנונא, נכדתהּ, בתוך: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 49-48.

"כשמגיעים אליי אנשים, אני מכינה להם קוסקוס כי אני נזכרת במאמא עליא, שבתקופת רעב במרוקו הכינה קוסקוס מקלחי תירס וחילקה ממנו לכל מי שעבר ליד ביתה."

שולה דה פז, נינתהּ

"פעם הלכה לשוק עם נכדתה, שענדה צמיד זהב שסבא שלום הכין לה. מקומי שראה את הצמיד היקר ניסה להוריד לה אותו בכוח ועמד לכרות לילדה את היד כדי לגנוב את הצמיד. מאמא עליא חתכה את הצמיד, נתנה לו והצילה את הנכדה."

שולה דה פז, נינתהּ

"בזכות סבתא לקחתי את גורלי בידיי. הבנתי שאם היא הצליחה להיות מנהיגה בכפר שבו גדלה, גם אני יכולה. בגיל 12 השגתי לעצמי מלגה, ויצאתי ממעלות ללמוד בחיפה."

שולה דה פז, נינתהּ

"מאמא עליא לא השאירה דברים ליד המקרה. לפני מותה היא התגוררה אצל נכדה יחיא, והשאירה לו כסף לשבעה שלה, לסעודת החודש לפטירה ואפילו הוראות מה להגיש בסעודה הזו."

שולה דה פז, נינתהּ

"כאשר לאלא עליא הלכה לאסוף את קופות הצדקה של אביה, אחת הנשים לא זיהתה אותה וסירבה למסור את הקופה שלה. לימים, אותה אישה נפצעה ולאלא עליא טיפלה בה ומחלה לה."

מתוך הספר: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה

"אני גאה במאמא עליא, הסבתא רבתא שלי, ובסבתא שלי ובמורשת שלהן. הילדים והנכדות שלי מכירים לעומק את הסיפור שלהן והם ילכו לאורן."

שולה דה פז, נינתהּ

"שמעתי מאמי שמלאכים היו מבקרים אותה. שבת אחת ביקרה אמא בבית סבתה כאשר מאמא עליא לא הייתה, ואמא ראתה שלושה אנשים שלא הכירה. כשנכנסה, הם נעלמו."

איזא חזן, נינתהּ, מתוך הספר: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 62.

"לאלא עליא לא פחדה. היא ישנה בקברי הצדיקים שבבית-הקברות לבד, כאשר אנשים אחרים היו נכנסים לשם בלילות רק עם אנשים נוספים ונרות רבים בידיהם."

מתוך הספר: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 62.

ביוגרפיה

כותרת כאן

"אני מעריצה אותה. באותה תקופה זה היה לחלוטין יוצא דופן להיות מנהיגה שמשפיעה על אנשים ברדיוס ענק וידענית שמנהלת דיונים הלכתיים."
שולה דה פז, נינתהּ
"מאמא עליא הייתה צדיקה. היא לא פסקה מלתת לאחרים וכולם חיקו אותה."
שולה דה פז, נינתהּ
"מאמא עליא הייתה אישה אצילה וקדושה. סוג של נביאה. היא ואמי היו אומרות לפני הלידה: "הילד יהיה כך וכך", מציינות שעה ודקה ואם העובר הוא בן או בת – והדברים פשוט התגשמו."
מפי רחל אוחנונא, נכדתהּ, בתוך: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 49-48.
"גם בימים אלו הן באות אליי בחלום ומספרות לי מה יקרה, ומה שהן צופות אכן מתרחש."
מפי רחל אוחנונא, נכדתהּ, בתוך: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 49-48.
"כשמגיעים אליי אנשים, אני מכינה להם קוסקוס כי אני נזכרת במאמא עליא, שבתקופת רעב במרוקו הכינה קוסקוס מקלחי תירס וחילקה ממנו לכל מי שעבר ליד ביתה."
שולה דה פז, נינתהּ
"פעם הלכה לשוק עם נכדתה, שענדה צמיד זהב שסבא שלום הכין לה. מקומי שראה את הצמיד היקר ניסה להוריד לה אותו בכוח ועמד לכרות לילדה את היד כדי לגנוב את הצמיד. מאמא עליא חתכה את הצמיד, נתנה לו והצילה את הנכדה."
שולה דה פז, נינתהּ
"בזכות סבתא לקחתי את גורלי בידיי. הבנתי שאם היא הצליחה להיות מנהיגה בכפר שבו גדלה, גם אני יכולה. בגיל 12 השגתי לעצמי מלגה, ויצאתי ממעלות ללמוד בחיפה."
שולה דה פז, נינתהּ
"מאמא עליא לא השאירה דברים ליד המקרה. לפני מותה היא התגוררה אצל נכדה יחיא, והשאירה לו כסף לשבעה שלה, לסעודת החודש לפטירה ואפילו הוראות מה להגיש בסעודה הזו."
שולה דה פז, נינתהּ
"כאשר לאלא עליא הלכה לאסוף את קופות הצדקה של אביה, אחת הנשים לא זיהתה אותה וסירבה למסור את הקופה שלה. לימים, אותה אישה נפצעה ולאלא עליא טיפלה בה ומחלה לה."
מתוך הספר: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה
"אני גאה במאמא עליא, הסבתא רבתא שלי, ובסבתא שלי ובמורשת שלהן. הילדים והנכדות שלי מכירים לעומק את הסיפור שלהן והם ילכו לאורן."
שולה דה פז, נינתהּ
"שמעתי מאמי שמלאכים היו מבקרים אותה. שבת אחת ביקרה אמא בבית סבתה כאשר מאמא עליא לא הייתה, ואמא ראתה שלושה אנשים שלא הכירה. כשנכנסה, הם נעלמו."
איזא חזן, נינתהּ, מתוך הספר: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 62.
"לאלא עליא לא פחדה. היא ישנה בקברי הצדיקים שבבית-הקברות לבד, כאשר אנשים אחרים היו נכנסים לשם בלילות רק עם אנשים נוספים ונרות רבים בידיהם."
מתוך הספר: רבי שלמה ואעקנין, בינת שלמה, עמ' 62.

אתר זה עושה שימוש בקבצי עוגיות (Cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. המשך הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות (Cookies). למידע נוסף, ניתן לעיין במדיניות הפרטיות.