"ילדותנו הייתה עטופה באהבה, הבית היה כל עולמה של אמא, היא דאגה לכל פרט - חינוך, אוכל, פינוקים וחום."
איתן כהן, בנהּ
"בסעודות שבת ובחגים אמא היתה מארחת את המשפחה המורחבת של אבא, עשרות אנשים. כולם היו מגיעים אלינו ונשארים כמעט לכל השבת. "
איתן כהן, בנהּ
"גם כשהחיים היו קשים, אמא הייתה כלביאה – עומדת על רגליה, מחזיקה חיים מלאי שמחה ומעניקה לנו ביטחון."
איתן כהן, בנהּ
"לאמא היתה תשוקה גדולה ללימוד וכוח רצון. היא נרשמה ללימודי ערב ולמדה קרוא וכתוב. אחר-כך המשיכה ללמוד והשלימה את מה שנמנע ממנה כשהייתה נערה ונדרשה לפרנס את המשפחה."
איתן כהן, בנהּ
"ביתה היה הלב הפועם של המשפחה – מרכז שאליו עלו לרגל. חברים של הילדים והנכדים וקרובים שבאו בכל עת כאילו היו כולם בניה ובנותיה שלה."
לירז בקסיס, נכדתהּ
"אמא תמיד אמרה: "שו ארנא מן אליוואלאד? וואלאד אל וואלד!", “מה יקר יותר מהילד? הילד של הילד!” – הנכדים היו אוצר חייה."
איתן כהן, בנהּ
"סבתא הייתה לוקחת אותנו, הנכדים, באוטובוסים למוזיאונים ולאירועים. היא לא נהגה, אבל דאגה שנחווה עולם מלא."
לירז בקסיס, נכדתהּ
"מסירותה נתנה תחושת ביטחון גם בעיתות משבר. כאשר אשתי התייתמה היא אמרה לה: "אין לך מה לדאוג, אנחנו כאן"."
איתן כהן, בנהּ
"גם כשנפגעה, לא עשתה מזה עניין. היא לא שיתפה בקשיים ושמרה את הכול בפנים כדי להגן על משפחתה."
איתן כהן, בנהּ
"סבתא הייתה “אישה קטנה פיזית, אך ענקית בנוכחותה”. תמיד ידעה להחזיק את המשפחה מאוחדת."
לירז בקסיס, נכדתהּ
"סבתא ידעה להשכין שלום בין ילדיה שעבדו יחד ובין אחיותיה שלא נישאו. תמיד דאגה להן, שלחה אותן הביתה עם אוכל וקניות."
לירז בקסיס, נכדתהּ
"היא תמיד אמרה: “זה לא הבגד עושה את האדם – אלא האדם עושה את הבגד”. במילים האלו היא העבירה לי מסר של קבלה עצמית ושמחה."
לירז בקסיס, נכדתהּ
"אמא הייתה סמל לפשטות צניעות ולענווה – היא הסתפקה במועט, לא קנאה ולא עסקה במה שיש לאחרים."
איתן כהן, בנהּ
"אמא לא התערבה לנו בחיים, סמכה עלינו ובטוחה בנו, היה חשוב לה שאנחנו נדאג לבני הזוג ולילדים שלנו."
איתן כהן, בנהּ
"סבתא היתה האחראית על כספי העסק וכספי המשפחה , במידה ולמישהו היתה בעיה תמיד פנו אליה וידעה איך לפתור, איך לסדר את הדברים."
לירז בקסיס, נכדתהּ
