"אמא שלי וגם אבא שלי מעולם לא כעסו, לא נזפו בנו ולא רבו עם איש. אלה היו חיים של אחווה, ששרתה בבית בכל עת."
רוזה שיאחי, בתהּ
"כאשר אחד מילדיה כעס על ילדיו, סבתא הייתה מגינה תמיד על הנכד ואומרת: "הוא ילד טוב". היא ביקשה תמיד שלא נתייג את ילדינו ושנקפיד להתמקד בטוב שבהם."
נועה כלפון, נכדתהּ
"סבתא ראתה תמיד את חצי הכוס המלאה. היא נהגה לומר לנו: '"אלוהים נתן לנו את החיים, ולכן צריך לחיות גם את הטוב וגם את הרע. צריך להודות על הכול לבורא עולם, כי דרך הרע לומדים להכיר את הטוב"."
רוזה שיאחי, בתה ונועה כלפון, נכדתהּ
"הבית של אמא היה פתוח לכל מי שזקוק לעזרה. היא ריפאה אנשים בעזרת עיסויים בשמן זית וצמחים שהכירה עוד מילדותה. את הכול עשתה בחינם, ללא שום תמורה."
רוזה שיאחי, בתהּ
"היה לה לב רחב וחוסן נפשי שנבע משמחה. היא האמינה שאסור להיכנס למתח או לכעס. שהם מקור הרע."
רוזה שיאחי, בתהּ
"בכל יום שישי היא אפתה לחם 'פרנה' בטאבון חמר, ושלחה לאנשים שחיו במחסור. היא שמרה על המסורת הזו במשך שנים, עד שגופה כבר לא יכול היה לשאת את העשייה."
רוזה שיאחי, בתהּ
"גם כשמצבנו הכלכלי היה דחוק, אמא מעולם לא ערכה חישוב כשהדבר נגע בעזרה לאחרים. בשמחה גדולה היא הכינה אוכל לשכנים חולים ויישבה סכסוכים בין זוגות."
רוזה שיאחי, בתהּ
"סבתא הייתה כמו ציר שכולנו סבבנו סביבו. היא הייתה מתקשרת ואומרת: "הכנתי קוסקוס", ומיד כולם היו באים."
נועה כלפון, נכדתהּ
"בשבילנו הביקורים אצלה היו כמו הגעה ללונה פארק. לא היו שם משחקים מיוחדים, אבל המקום הזה מיגנט אותנו. אהבנו לישון אצלה ולשחק שם שעות."
נועה כלפון, נכדתהּ
"למרות שהיו לה הרבה מאוד נכדים, היא נתנה לכל אחד ואחת מאיתנו את ההרגשה שהוא האהוב ביותר."
שושנה אמיתי, נכדתהּ
"סבתא לא ישנה אפילו לילה אחד לבדה אחרי שסבא נפטר. מדי ערב היה מגיע אחד מהנכדים, עם הילקוט והבגדים, כדי לישון אצלה, ומשם הלך בבוקר לבית-הספר."
נועה כלפון, נכדתהּ
"הייתי יושבת איתה וביחד עם התה והעוגיות, היא הייתה מספרת סיפורים בערבית על צדיקים או על נשים חזקות. לא הבנתי כל מילה, אבל את המנגינה והמסר הבנתי."
נועה כלפון, נכדתהּ
"היא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל היא ניהלה ספר טלפונים אישי עם סימנים וצבעים. היא זכרה של מי כל מספר לפי הצבע, ולא הסכימה שנעתיק לה אותו למחברת מסודרת."
נועה כלפון, נכדתהּ
"סבתא קיבלה קמע לבריאות איתנה מסבא שלה, שהיה רב במרוקו. כשביקשנו את הקמע בשביל בן-דוד חולה, היא מייד מסרה אותו ואמרה: "בטח, את החיים שלי אני אתן לו"."
שושנה אמיתי, נכדתהּ
