"לנהוג ביושר ולדבר אמת היו ערכים של כבוד בעיני אמא, היא הקפידה לדבר אמת גם כשידעה שיהיה קשה לשמוע אותה והיה ברור לה שהשומע יצליח להתמודד."
ליאורה פלקון, בתהּ
"אמא חינכה ללא מילים, כל הערכים שלה עברו דרך ההתנהגות והדוגמה האישית."
ליאורה פלקון, בתהּ
"אנשים פנו אליה כדי לקבל עצה בכל התחומים בשל חוכמתה והאינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלה, ולה תמיד הייתה תשובה בעבורם."
רחל דסה, נכדתהּ
"סבתא הייתה דור שביעי בארץ, חלק משושלת נשים שנקראו על שם דונה גרציה, שהייתה מקור השראה לכוחה והשפעתה של אישה על סביבתה."
רחל דסה, נכדתהּ
"כל ילד בבית הרגיש שהוא הילד האהוב ביותר. אפילו בעלי, החתן שלה, היה בטוח שהיא אוהבת אותו יותר מאשר אותי, הבת שלה."
ליאורה פלקון, בתהּ
"סבתא האמינה שכל ילד מביא ברכה נוספת למשפחה ומשפיע לטובה, היא נהגה לומר: "כל ילד נולד מחובק עם הלחם שלו"."
רחל דסה, נכדתהּ
"הבית שלנו היה עוגן קהילתי. אמא למדה מסבתא להפוך את הבית למקום שכולם מרגישים בו בבית. תמיד היה אוכל חם, ואמא הייתה מקבלת את כולם בעין טובה ואוזן קשבת."
רחל דסה, נכדתהּ
"בכל ערב שבת, רק אמא פתחה לאבא את דלת הבית, ותמיד עם פרח בשערה."
כוכבא פרמון, בתהּ
"כשהחברות של אמא שאלו אותה לגבי מנהגי אבלות, היא אמרה להן תנהגו בחיבור לרגש הנפשי, בלי לשאול מעבר למה שנדרש."
פירחה שיטרית, בתהּ
"בדרך-כלל אמא הייתה שלווה ורגועה. כשכעסה או הייתה על סף כעס, הייתה אומרת בערבית: "תול את הרוח"', שאלוהים ייתן לי אוויר ונשימה."
פירחה שיטרית, כוכבה פרמון וליאורה פלקון, בנותיהּ
"גדלנו אחד-עשר ילדים במשפחה. אמא ואבא חינכו אותנו שאפשר לאהוב ולהסתדר עם כולם, לא משנה מהן התכונות או הדעות שלהם. כך למדנו לקבל את האחר בכל מקום והקשר בחיים."
ליאורה פלקון וכוכבה פרמון, בנותיהּ
"אבא שלי היה בן בית אצל סבתא מגיל צעיר, היא ממש אימצה וליוותה אותו בכל דבר. אמא שלי התאהבה בו, וכאשר התייעץ עם סבתא לגבי בחורה אחרת, היא אמרה: "יחיאל אתה רק של פירחה"."
רחל דסה, נכדתהּ
"תמיד היה שפע במשפחה, אך מעולם לא נהגו בהתנשאות ובהתבדלות, להיפך, בית פתוח, לב רחב. "אני נותנת ואלוהים ייתן לי" הייתה אומרת."
ליאורה פלקון בתהּ ורחל דסה, נכדתהּ
"לאמא הייתה חמלה לכל אדם ויכולת לסלוח ולוותר, גם לאחר מעשים או דיבורים קשים. היא הייתה אומרת: "נשכח, נסלח, מחול". "
כוכבא פרמון, בתהּ
