" 'אוכל זה שמחה ואוכל מביא אנשים', היה המשפט שחזרה עליו שוב ושוב כשלא ויתרה על אירוח כל המשפחה המורחבת והשכנים לקוסקוס בימי שני ושישי גם בשנים האחרונות לחייה. "
אופירה, נכדתה
" בכל החגים, כל המשפחה חגגה אצלה גם בנר ראשון של חנוכה וליל פורים, המסורת הייתה מאד חשובה לה. "
אופירה, נכדתה
" בימיה האחרונים, דיברה על כך ש'עיד אל בנאת' מתקרב ונזכרה כיצד חגגו בג'רבה. החלטתי לשמח אותה ולארגן חגיגה אצלה בבית, לא ידעתי שזה יהיה החג האחרון שלנו איתה. "
אופירה, נכדתה
" היא חיה עם הכאב והאובדן בלי ספקות ובלי שאלות היה ברור לה שהכל מאיתו יתברך "
יעקב סבן, אחיה
" אחרי שאמא נפטרה, יעקוטה היתה כמו אמא בשבילי, מחליפה שלה. "
יעקב סבן, אחיה
" בכל פעם ששאלו אותה על אירועים קשים בחייה או הזכירו לה אותם אמרה: "כך רצה מלמעלה" ובזה סגרה את הדיון. "
יעקב סבן, אחיה
" הייתה לה אמונה גדולה וחוזק פנימי. אחרי שחיים נהרג, גרתי אצלה שלוש שנים וגם כשהיה לה קשה מאד היתה אוספת את עצמה ואומרת לי "הכל לטובה גם אם אנחנו לא מבינים". "
אופירה, נכדתה
" בכל יום שישי היינו באים אליה 20-30 איש בכדי להיות איתה ולחזק אותה, והיא היתה מאכילה את כולם, הבית שלה היה פתוח לרווחה. "
יעקב סבן, אחיה
" קבלנו ממנה מסרים גם לאחר מותה, באחת האזכרות בבית העלמין הותקפנו על ידי שוטרים שטעו בזיהוי, אמא נגלתה לחבר בחלום והרגיעה שהתקיפה באה בכדי למנוע אסון גדול בהרבה. "
אסתר, בתה
" אמא מעולם לא נכנעה לשכול ולכאב הנורא, כל חייה היו בכי וצער והיא בחרה לקום ולהמשיך ולדאוג לאחר."
אסתר , בתה
