"הבית של ההורים שלי היה תמיד פתוח. אפילו הדוור שהיה מביא את הדואר, הוזמן להיכנס כדי לאכול ולשתות. המשפט: "בוא תאכל משהו, בוא תשתה" הוא הפסקול של החיים שלי."
שושנה דנון, בתהּ
"סבתא נטעה בילדי האומנה המון ביטחון, קיבלה אותם כמו שהם, והם, מצדם, התחברו לבית ולערכיו בקלות. הם רצו להיות שייכים לקשר הטוב הזה."
יהודית יהושע, בתהּ
"בכל שבוע אמא הייתה מכינה סלים מלאים, והתפקיד שלי היה לחלק אותם לנשים שהיא ידעה שחסר להן. אני מודה על שזכיתי לגדול בבית כזה, שראה מצוקות של אחרים ולא נשאר אדיש."
יהודית יהושע, בתהּ
"הרגשנו שלסבתא יש ערוץ ישיר לאלוהים והבקשות שלה פשוט נענות. לפני מבחן גדול או טסט היא הייתה מדליקה נרות בעבורנו. כשילדתי, הגעתי אליה ישר מבית-החולים כדי שתברך את התינוק."
ענבל ליבוביץ, נכדתהּ
"אמא תמיד פעלה בשקט. כשרצו מעיתון 'לאישה' לבוא לראיין ולצלם אותה לכתבה, היא סירבה בתוקף."
שושנה דנון, בתהּ
"בימי כיפור סבתא קיימה תעניות דיבור ולא ויתרה על המנהג הזה גם בגיל מבוגר מאוד. אבל אם העזנו לרכל לידה – היא הייתה משתיקה אותנו מיד בהמהום."
ענבל ליבוביץ, נכדתהּ
"אמא הייתה מצויה בכל מה שקורה והייתה לה תשובה לכל שאלה. היא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל מהקשבה לרדיו ולסביבה, שאבה מידע וזכרה אותו. היא הייתה חכמה מאוד."
שושנה דנון, בתהּ
"אמא הייתה עוגן משמעותי בלי צורך לדבר הרבה. היא החדירה ביטחון. בלידת בתי הבכורה היו סיבוכים והתקשיתי לחזור לעבודה. אמא החזירה אותי לעבודה וטיפלה בתינוקת."
יהודית יהושע, בתהּ
"אמא השקיעה מאמץ כביר כדי שכולנו נלמד ונפעל באופן חיובי, ולא נתפתה לרחוב. פירות המאמץ הזה ניכרים בכל אחד מעשרת ילדיה."
שושנה דנון, בתהּ
"גמילות החסד שלה מושרשת בכולנו. אחותי אביבה לקחה שישה ילדי אומנה, אחי עוסק רבות בחסד ואני תמיד מביאה אלינו בחגים משפחות שקשה להן, כדי לשמח אותן."
שושנה דנון, בתהּ
"בעזרת כוח רצון אדיר החליטה אמא בגיל מבוגר ללמוד לקרוא ולכתוב. בבת-מצווה של ביתי היא כתבה לראשונה ברכה בעצמה. זו הייתה המתנה המרגשת ביותר בעבורנו."
שושנה דנון, בתהּ
"סבתא קיבלה באהבה את אורח החיים של כל אחד מהילדים והנכדים. היא תמיד אמרה שכל אחד מקיים מה שהוא יכול. הקבלה הזו מלווה אותי עד היום."
ענבל ליבוביץ, נכדתהּ
"אחד מילדי האומנה הגיע אלינו ממש כתינוק, וגדל אצלנו כאחד הילדים עד שהתגייס. הקשר שלו לאמא ואבא היה כל-כך חזק עד שהוא ביקש מהם בטבעיות ללוות אותו לחופה, כהוריו."
שושנה דנון, בתהּ
"בעיניי, סבתא היא דוגמה לפמיניזם. היא הייתה חלוצה בתפיסה שנשים יכולות להשפיע בתוך הבית ומחוצה לו. כולם הקשיבו לה והעריכו את מה שאמרה ועשתה."
ענבל ליבוביץ, נכדתהּ
"היא הייתה אישה חזקה מאוד, אופטימית מאוד. את כל-כולה נתנה לאחרים, ועשתה זאת מהלב ומהנשמה. זה מה שהניע אותה."
שושנה דנון ויהודית יהושע, בנותיהּ
