"הבית התנהל כמו מלונית. היה מקום ואוכל לכולם, ותמיד פיניתי את מיטתי עבור האורחים. לפעמים לא ידעתי איפה אישן בלילה. שנים אחרי שעברנו דירה, שכן שאל בצחוק אם ה"מסעדה" פתוחה עדיין."
פנינה שמילה, בתהּ
"הייתה בה נתינה טוטאלית, מעולם לא עשתה משהו בשביל עצמה. היא סייעה ועזרה לכל אדם, מוכר או זר."
פנינה שמילה, בתהּ ורועי שלום זמיר, נכדהּ
"בתקופה שהיא כבר בקושי ירדה מהמיטה, סבתא גייסה את כוחותיה וביקשה שיובילו אותה בכיסא גלגלים לבית-הספר, רק כדי להביא לאחי הקטן את הכריך שהוא שכח."
רועי שלום זמיר, נכדהּ
"חמלה, הודיה ועין טובה היו מובנות באישיותה. היום קוראים לזה 'פסיכולוגיה חיובית', אבל אמא בחרה באופן טבעי להסתכל על דברים מורכבים ולתת להם פרשנות סלחנית, במקום לראות קיפוח או חוסר הוגנות."
צביה זמיר, בתהּ
"כשחמותי נפטרה, אמא אמרה לי על גיסתי (שהייתה בת יחידה בין בנים) : "מהיום היא אחותך, לא גיסתך". היא ראתה במחויבות המשפחתית ערך עליון."
צביה זמיר, בתהּ
"סבתא קידמה נוכחות נשית והשכלה. היא כאבה מאוד שלא ניתנה לה הזכות לקרוא ולכתוב. בקשתה האחרונה הייתה לבנות עזרת נשים בקומת הקרקע של בית-הכנסת בעבור נשים מבוגרות."
רועי שלום זמיר, נכדהּ
"לאמא ולאבא היה חשוב מאוד שנלמד; בצעירותנו הם דחפו אותנו ללימודים ולא לעבודה. התמיכה והעזרה שלהם איפשרו לי להתפתח, לצאת ללמוד ולעבוד."
צביה זמיר, בתהּ
"לאנשים היה קל לבוא אליה כי היא ידעה להקשיב, והם הרגישו בטוחים שהסודות שלהם נשארים אצלה."
צביה זמיר, בתהּ
"אמא הייתה העוגן של המשפחה הגרעינית והמורחבת, הכתובת שכולם יכולים להישען עליה."
צביה זמיר, בתהּ
"אני ממשיכה את כל המנהגים שלה בדיוק כמוה: מחגיגת ה'בשישה' והכנת ארבע חלות לשבת במקום שתיים ועד לשפיכת מים כשמישהו יוצא לנסיעה כסימן לברכה."
פנינה שמילה, בתהּ
"כשאני או בני משפחתי מביאים מרק, בריק או ספינג' כמו של סבתא לסדנה, התנדבות או עבודה, אני מרגיש שאני מביא את סבתא ואת כל מה שקיבלתי ממנה לתוך מה שאני עושה."
רועי שלום זמיר, נכדהּ
"סבא וסבתא הם גרעין הזהות שלי, ובזכותם ובכוחם אני משתדל לעשות טוב. הם בית הגידול שלי לערכי יהדות, אמונה וציונות."
רועי שלום זמיר, נכדהּ
"סבתא הייתה בעבורי מעטפת כפולה של אהבה – אהבת אם שלובה בתוך אהבה גדולה של סבתא."
רועי שלום זמיר, נכדהּ
"המסורת היתה חשובה מאוד לסבתא גם כאשר חלק מהנכדים התרחקו ממנה. היא לא הייתה שיפוטית, אלא האירה את מה שבחרו לשמור כמו חגיגת בר מצווה או ביקור בבית-הכנסת."
רועי שלום זמיר, נכדהּ
"אמא טיפלה באבא במסירות ובדאגה. למרות שהלכה עם הליכון, היא סירבה להכניס עזרה. בימיו האחרונים בבית-החולים האחיות נדהמו לראות כמה אבא שמור ומטופח – זאת הייתה האהבה הבלתי מתפשרת שלה."
פנינה שמילה וצביה זמיר, בנותיהּ
