"סבתא הייתה דעתנית, "לביאה לוחמת". היא סירבה להתפשר על עצמאותה גם במחיר חברתי כבד. נחישותה אפשרה לה לגדל את ילדיה לבדה."
שושי עיני, נכדתהּ
"סבתא ממח הייתה אישה אצילית שתמיד שידרה שהכול טוב. היא הקפידה על הופעתה ולימדה אותנו להשקיע בפריטים איכותיים שיישמרו לאורך זמן."
שושי עיני ומרים קריספין, נכדותיהּ
"סבתא שלי דחפה אותי ללמוד ולהשכיל. מכיוון שלא ידעה קרוא וכתוב, לקחה אותי לספרייה כדי שהספרנית תעזור לי בשיעורי הבית. היא הייתה גאה מאוד בהצלחה שלי."
שושי עיני, נכדתהּ
"גדלתי אצלה ולא אצל אמא, והיא דאגה לביטחון העצמי שלי. סבתא הפכה אותי לממשיכת דרכה בבישול ובאפייה, והפנתה אליי את כל מי ששאל אותה על מתכון."
שושי עיני, נכדתהּ
"כשאמא חלתה, סבתא באה לגור איתנו וניהלה את הבית שלנו במסירות במשך ארבע שנים. היא תפקדה כאם, בישלה, כיבסה ולימדה אותנו התנהלות נבונה."
מרים קריספין, נכדתהּ הבכורה
"היא לימדה אותנו, הנכדות, להתאפק. לדעת מתי לדבר, מתי לשתוק ובאופן כללי להימנע מהעברת ביקורת שיש בה עלבון. סבתא האמינה בחשיבות השלום, במיוחד בזוגיות."
שושי עיני ומרים קריספין, נכדותיהּ
"בשל חוויות העבר, סבתא הייתה זהירה מאוד ולא בטחה בקלות באנשים זרים. היא חינכה את כולנו לשמור על גבולות הבית ועל ביטחוננו האישי."
מרים קריספין, נכדתהּ הבכורה
"סבתא האמינה שאסור ללכת לישון כועסים. כשהייתה מריבה במשפחה, היא הייתה מגיעה עם עוגיות ומפייסת בשיחה כנה, שסייעה להורים לראות את ילדיהם בעיניים טובות."
שושי עיני, נכדתהּ
"סבתא ערכה אירועים, חינות ומימונות; היא תכננה והפיקה, והאירועים שלה היו אסתטיים ומיוחדים. אין דרך להסביר כיצד הצליחה לעשות זאת בתקופה כל-כך קשה."
שושי עיני, נכדתהּ
"הייתה לה יכולת התבוננות מיוחדת. לאורך שנים עבדתי בהייטק, וסבתא הרגישה שהמקצוע לא מתאים לי: "את צריכה להיות מורה", היא אמרה. שמעתי לקולה ומאז אני מאושרת בעבודתי."
שושי עיני, נכדתהּ
"סבתא תמיד בחרה להאיר את הטוב. היא ידעה לזהות את ההיבט החיובי בכל מעשה, גם זה שנראה לא מוצלח ולא יעיל, ולנסות להצמיח טוב דרכו."
שושי עיני, נכדתהּ
"הייתה לסבתא יכולת נדירה לקרוא בנפש האדם ולזהות תהליכים עוד לפני שהתרחשו. אי-אפשר היה לעבוד עליה. תמיד אמרתי שפרויד עצמו היה צריך להיות תלמיד שלה."
שושי עיני, נכדתהּ
"סבתא הייתה העוגן שלי ברגעים הכי אישיים ומשמעותיים. במסירות רבה היא ליוותה אותי בכל הלידות שלי."
שושי עיני, נכדתהּ
"סבתא חיה לפי הפסוק: "חיים ומוות ביד הלשון". מעולם לא נתנה ללילה לעבור עם כעס בלב; היא ידעה שכעס מביא עימו דברים שליליים, ולכן מיהרה לרכך ולפשר."
שושי עיני, נכדתהּ
