"אבא ואימא תמיד דיברו זה אל זה בכבוד וגיבו האחד את השנייה בכל מעשה, קטן כגדול. "
ישי עיני, בנהּ
"אימא הובילה כל אחד מהאחים שהתחתן, מהצד. היא הדריכה בשקט – מה חשוב ומה פחות, וכיצד יש לנהוג כשיש קונפליקטים. היו לה שבע כלות, והיא תמיד ידעה להצדיק אותן ולפשר."
ישי ורותי עיני, בנהּ של שמחה ורעייתו
"היה לאימא כבוד רב למסורת ולדורות הקודמים. היא הנחתה אותנו ללכת בדרך ההורים ולכבד את הזקנים. סבא, אביו של אבא, גר אצלנו שנים רבות. אימא נהגה בו בנעימות ובכבוד רב, וחינכה גם אותנו לכך."
ישי עיני, בנהּ
"דודה שלי, הבת הצעירה של סבתא, הייתה קרובה לגילי. היא הייתה חולנית וסבתא פינקה אותה מאוד, בניגוד גמור לדרכה. אני, שהייתי מעט צעירה יותר, קינאתי כי כלפיי סבתא הייתה תקיפה. לא אהבתי את זה. כשבגרתי, הבנתי את דרכה בחינוך והערכתי אותה בשלה."
שרה שויקה, נכדתהּ
"בהיותי בן שש או שבע, אימא ביקשה שאביא לה אזוב (זעתר). שאלתי אותה: "איך אדע מה זה?" והיא ענתה: "אל תדאג, אתה תצא ותדע". אני זוכר עד היום את תשובתה ואת המבט שלה. היא נטעה בי ביטחון שאצליח להביא לה את מבוקשה. ובאמת מצאתי. דרך דרישותיה מאיתנו ודרך מילותיה הטובות, לימדה אותנו להכיר בכוחות של עצמנו."
ישי עיני, בנהּ
"כשילדתי את בני הראשון, סבתא ואימא הגיעו מירושלים כדי לעזור לי. סבתא טיפלה בתינוק והנחתה אותי. היא העניקה לי ביטחון רב, שממנו שאבתי את היכולת לגדל את שמונת ילדיי. היו בה תמיד אמונה גדולה וכוחות. לידה, היה ברור שהכול יהיה בסדר."
שרה שויקה, נכדתהּ
"בבית וגן היה רופא ילדים אגדי בשם ד"ר פרנקל. כשאימהות צעירות היו מגיעות אליו עם ילדיהן הוא היה שואל: "אצל הגברת עיני כבר היית?!" שמחה עיני הייתה הכתובת הראשונה לכל שאלה והפכה למומחית לגידול ילדים. רק במקרים מסובכים פנו לרופא."
שרה שויקה, נכדתה וישי עיני, בנהּ
"אימא עשתה הכול בתבונה ובחוכמה. ללא השכלה פורמלית, אבל עם אינטליגנציה רגשית, חכמת חיים ואינטואיציה – אלה היו לה בשפע, ובעזרתם היא גם השפיעה על אחרים."
ישי עיני, בנהּ
"כשהשתטינו מדי לטעמה, היא נהגה לאמר: " אִם חָכַמְתָּ – חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ – לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (משלי ט, יב); כלומר, למד אחריות, דע באיזה צד לבחור – בצד החכם או בצד הליצני. אימא הייתה אדם שקול מאוד."
ישי עיני, בנהּ
"חברה לעבודה של בעלי הזמינה אותנו לברית של בנה. במהלך הברית ניגשה אלינו סבתהּ של החברה ואמרה: "בזכות סבתא שלך נשארתי בארץ. אחרי שעליתי מגרמניה, היה לי קשה מאוד עם התנאים והמנטליות בארץ, והיא הייתה זו שעזרה לי להתאקלם ולהישאר. יש לה הרבה זכויות, לסבתא שלך". "
שרה שויקה, נכדתהּ
"במלחמת העצמאות אחיי הגדולים כבר לא היו בבית, ואני הפכתי להיות "הגדול". בימי המצור לא ידענו מאין נמצא אוכל, ואני הייתי מסתובב ביישובים ערביים ואוסף ירקות ופירות מהעצים. אימא הייתה רואה שיש כל טוב בבית ומיד הייתה מחלקת לשכנים. בתוכי התמרמרתי קצת על כך שהיא מחלקת את כל פרי עמלי, אך שתקתי והלכתי עם הסל להביא מזון נוסף."
ישי עיני, בנהּ
