"בנעוריה, השיבה בסטירה לצעיר שתקף את אחיה הבכור. אביה שאל בבהלה: "מה תעני למשטרה שתבוא לעצור אותך? והיא השיבה בנחישות: "עין תחת עין"."
ניצה אליקים, בתהּ
"אימא ישבה בשיעורי תורה בעזרת הגברים בבית הכנסת. כאשר התנגדו לכך לומדים חדשים, הרב כ'דר עצר בעדם בטענה שנוכחותה שקולה לזו של כמה גברים."
אריה הלחמי, בנהּ
"אמונתה היתה מידבקת. בכל פעם שמתרחש לנו נס קטן, ברור לנו שמעשיה של אימא פועלים לטובתנו בעולם."
ניצה אליקים, בתהּ
"באחד מלילות הסדר, בני משפחה ש'התחזקו' ניסו להכתיב את מהלך הערב. היא הכתה על השולחן והכריזה: "כך נהגנו בבית אבי וכך אני נוהגת. מי שאינו מרוצה – חבל"."
ניצה אליקים, בתהּ
"סבתא הייתה בעלת חוש הומור, התבדחה על כל עניין. אבל כשניסינו להתבדח על בקשתה לחבוש כיפה ולברך ברכת המזון, היא הבהירה במבט חד מה דעתה. היה ברור לנו שנכבד את מה שחשוב לה."
ניר לשם, נכדהּ
"הצטרפתי אליה פעמים מספר לשיעורי תורה. לאחר כמה שיעורים סיפרתי לה שבעלי עלול להתנגד והיא אמרה: "שלום בית חשוב יותר, אל תגיעי עוד לשיעורים", למרות שהתפללה מדי יום שנחזור בתשובה."
ניצה אליקים, בתהּ
"היא ידעה לפתור מצבים מורכבים. היא הגנה על נערה יתומה שהרתה לפני שנישאה ואחיה איים לפגוע בה. אימא דאגה לכל צרכי החתונה, כדי שהנערה תוכל להינשא לחבר שלה."
ניצה אליקים, בתהּ
"סבתא הגיעה לכל מקום שהיה בה צורך, הביאה אוכל, הקשיבה והשיבה את השלום למשפחות. כל זאת בדיסקרטיות וצניעות, בלי שאיש ידע על כך. גם לא אנחנו."
ניר לשם, נכדהּ
" "זמן לאללה וזמן לעבדאללה", אמרה כשהזמנתי אותה לקפה ובמקביל הנכדה ביקשה שתצטרף אליה לשיעור תורה. היא ידעה להחזיק בכל הקצוות."
ניצה אליקים, בתהּ
"באחת הנסיעות שמענו בתחזית שעומד לרדת שלג בירושלים. "בוא ניסע, אף פעם לא ראיתי שלג בירושלים", היא אמרה בספונטניות. עשינו טיול נהדר באותו יום."
אריה הלחמי, בנהּ
"היא נתנה תמיד את התחושה שהיא איתך בבעיה ובחיפוש הפתרון. שהיא מזדהה. היא הייתה ניגשת לנושא בצורה עקיפה, בנועם ובחוכמה, וגם לבעיות מורכבות, תמיד התייחסה בחיוך ובסבלנות."
ניר לשם, נכדהּ
"אבא שלה היה בעיניה התגלמות הקדושה והטוהר. היא הקפידה שאפילו הכניסה שלנו אליו לחדר תהיה בחרדת קודש. "
ניצה אליקים, בתהּ
"העברית שלה היתה מדויקת, היא הדגישה את ההבדל בין חי"ת ו-כ"ף. כל מי ששמע אותה התפעל מהעברית הצלולה שלה."
ניצה אליקים, בתהּ
"אימא שלי הייתה כמו צינור שמתקשר בין שמים לארץ. כאשר אימא שלה, סבתא שלי, היתה חולה מאוד, אימא הרגישה באחד הימים שזהו יומה האחרון. היא כינסה את כל בני המשפחה וביקשה מהם שיתפללו. באותו לילה חלמה שאימא שלה שואלת אותה: "למה קראת להם היום? אני אמות בעוד עשרה ימים". ואכן כך היה."
ניצה אליקים, בתהּ
"היא הקפידה שנקרא ונחכים. אם התלוננתי שספר לא מעניין, ענתה: "אם הספר לא היה יפה, לא היו כותבים אותו". "
אריה הלחמי, בנהּ
