" לסבא וסבתא היה בית מרקחת, הוא היה הרוקח והיא המנהלת. היא היתה אשת עסקים ממולחת, מתמקחת קשוחה. "
טל אור ורחל רייס, נכדיה
" בבית המרקחת סבתא טיפלה בלקוחות, קיבלה אותם, הקשיבה להם, נתנה עצות והתייחסת אליהם כמו בני משפחה, אפילו נסעה במיוחד כדי להביא תרופות כשלא יכלו להגיע. "
רוזי ברוך ונטורה, בתה. טל אור ורחל רייס, נכדיה
" כאשר היו לקוחות שלא יכלו לשלם היא וסבא היו אומרים, קודם תיקחו אחר כך תשלמו. "
רוזי ברוך ונטורה, בת, טל אור ורחל רייס נכדיה
" סבתא תמיד היתה מקור נחמה, ידעה לתת עצות חכמות, להרגיע מאד חמה, מאד אוהבת ומחבקת. "
רחל רייס, נכדתה
" סבתא תמכה בכל מי שהיה זקוק, ביקרה דודה של סבא בבית החולים גם אם היה צורך לחליף שלושה אוטובוסים והזמינה את השכנה להיות איתם במלחמה כדי שלא תהיה בודדה. "
רחל רייס, נכדתה
" סבתא היתה רגישה במיוחד לצרכים של עולים חדשים, התאמצה לדבר בשפתם בכדי שיבינו וירגישו טוב וסייעה להם בתהליכים בירוקרטים. "
יעל שרעבי, נכדתה
" ביתנו היה מלא באורחים, חברים שלנו, בני דודים, חברים של ההורים ומשפחותיהם, הם ידעו שהורי יקבלו אותם בזרועות פתוחות ובחום. "
רוזי ברוך ונטורה, בתה
" היתה אומרת לי: "אל תכנס לעימותים זה לא נותן כלום, תהיה חכם ונדיב. אם תדבר בנעימות בלי להרים קול, תצליח יותר, תקבל מה שאתה רוצה וגם ירצו להיות איתך״. "
טל אור, נכדה
" במלחמת ששת הימים עמדנו לצאת לבית הספר עם סבתא, כשנשמעה אזעקה. כולם בשכונה היו בחרדה. סבתא, המבוגרת, יצאה למרפסת והרגיעה את כולם. ":
טל אור, נכדה
" היתה קשוחה, ידעה לדרוש מאמץ והישגים גבוהים בלימודים ובהתנהגות, למרות שהיתה מאד רכה ומאד אוהבת. היה ברור לי שהקשיחות לטובתי מתוך רצון לכוון ולעזור. "
יעל שרעבי, נכדתה
" אצילות הייתה דרך חיים בשבילה לכן תמיד דרשה לדבר בכבוד, לא לשקר, וכשהבחינה במשהו לא תקין או לא צודק, לא העלימה עין, מיד דיברה ופעלה בכדי לשנות. "
יעל שרעבי, נכדתה
" עצמאות היתה מאד חשובה לה. גם כשגרה אצלנו, היתה לה דירה משלה ופעילויות משלה והיה ברור שהיא אצלנו כי היא באה לתת ולא לקבל. "
יעל שרעבי, נכדתה
" כמה שנים אחרי שסבא נפטר, שאלתי 'אולי תתחתני שוב?' היא כעסה ממש. 'אהבתי אדם אחד. לא יהיה אחר' "
טל אור, נכדה
" סבתא ספרה הייתה מלאת אנרגיה וחרוצה, פעילה ללא הפסקה גם בגיל מבוגר ותמיד רודפת שלום. "
טל אור, נכדה
