"ננה דינה הקשיבה עמוקות לכל אדם שפגשה ותמיד הרגישה כי יש לה אפשרות ללמוד ממנו. היא הקפידה להעניק מחוכמתה ואת מה שלמדה העבירה הלאה."
אסתר לאלזר סבן, נינתהּ
" "עזוב מה שמקובל, תעשה מה שצריך", ננה דינה אמרה לאב שלא הציע לבתו וחתנו לגור בביתו כי הדבר לא היה מקובל."
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
"אני זוכרת את היום שבו ננה דינה הגיעה אלינו ואמרה לאימא: "תקני לאירן בגד מיוחד, מצאתי לה בית ספר". הייתי המאושרת בעולם!"
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
"למדתי ממנה שהאל"ף־בי"ת של החיים זה חינוך. לא חשוב מה יש לי ומה אין, העיקר להקפיד על חינוך לילדים."
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
"לתקן במקום לדבר – היא עודדה להימנע מלדבר על מה שלא טוב ובחרה לתקנו. להביא לאחדות במקום לפירוד."
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
" "כשהאבן תדבר – תדברי גם את", ננה דינה אמרה לביתה, חנום, כשחנום התלוננה באוזניה על בעלה, וקשרה אבן לצ'אדור שלה. מאז הביטוי 'כשהאבן תדבר' משמעו במשפחה שלנו – לא להתלונן."
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
"דינה הייתה אישה חרוצה, דומיננטית ועמדה על דעתה. היא ניהלה והנהיגה את משפחתה בגבורה, הייתה מעורבת בחיי הקהילה והמשפחות היהודיות וזכתה להערכה."
אורה־אירן לאלזר, מהמדאן לירושלים, ד"ר אסתר ללזר סבן (עורכת), ישראל, 2020, עמ' 18
" "למה את לוקחת את כל הילדים האלו מכאן?" שאל אותה איש המכס כשהגענו לגבול איראן, והיא ענתה: "זה ציווי של ה' למשה רבנו. כל היהודים צריכים להיות בירושלים, מי אני בכלל?!" "
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
"ננה דינה נדרה לשחוט כבש לסעודת הודיה כשבנה הקטן חלה במחלה קשה. לפני שהחלו בסעודה, קודם-כול חילקה מהבשר לנזקקים, ורק אחר-כך לאורחים ולמשפחה."
אורה־אירן לאלזר, נכדתהּ
"למדתי להבין מהנהגותיה מה היחס הראוי לכל דבר ודבר בחיים. אבי אמר לי שאין בעולם כמו ננה דינה. וגם לא תהיה."
אורה־אירן לאלזר, מהמדאן לירושלים, ד"ר אסתר לאלזר סבן (עורכת), ישראל, 2020, עמ' 21
"היא תמיד עזרה ונתנה, התפללה בעבור כולם ובירכה אותם, והציבור כיבד אותה ושמע בקולה."
משה קלימיאן, נכדהּ
"המוטו שלה היה לא לכעוס, לכבד את הצד השני. כשהיו אי־הסכמות, היא הצליחה לשכנע בנועם."
משה קלימיאן, נכדהּ
"בהרים המושלגים בדרך לישראל שכרו מזחלות לילדים ולסבתות, המבוגרים הלכו ברגל. סבתא הרימה מעלינו את הברזנט מפני השלג ואמרה לנו "תצעקו שמע ישראל". כך עודדה אותנו ברגעים מפחידים."
אורה־אירן לאלזר, מהמדאן לירושלים, ד"ר אסתר לאלזר סבן (עורכת), ישראל, 2020
"כשאפשר היה לראות מהאונייה את האורות של חיפה, ננה דינה יצאה לסיפון, הרימה ידיה לשמים וצעקה "שמע ישראל". כשירדה מהאונייה, התכופפה ונישקה את האדמה."
משה קלימיאן, נכדהּ
"אני נולדתי בזכות תעוזתה של סבתא. תוך כדי דרשה של רב שהגיע מארץ ישראל לקהילה, היא ניגשה אליו מול כל הקהילה וביקשה ברכה שיוולד להוריי בן, אחרי חמש בנות. הרב בירך, וכעבור שנה נולדתי."
משה קלימיאן, נכדהּ
