את רגינה דנון בחרתי לצייר בצעירותה, בשנות שיא פעילותה. רגינה מסמלת בעיניי פמיניזם עמוק ואמיתי, ללא גינוני סרק, אך עם תחושה ממשית של מסוגלות ואמירה חברתית בעלת ערך. משהו חזק ופשוט גם יחד.
בציור הדיוקן, רציתי ללכוד ולהנציח את המבט שלה. היו בו ענווה וישירות, אשר אפיינו כל-כך את סיפור חייה ואת בחירותיה. לדמות המצוירת הוספתי את הסטטוסקופ, המעיד על מקצוע הרפואה שבו עסקה, על עשייתה ועל מעמדה. פסטל יבש על נייר
