"בתוך השכונה ויקטוריה הייתה מעורבת מאוד. היא לא פטפטה, אלא יצרה קשר עם שכנות בדרך של מתן עזרה. היא התאמצה להשכין שלום בין בני-זוג ובין שכנות."
רונית סבתו, אשתו של אחיינהּ
"בתקופת הצנע, כשחילקו לחם, ויקטוריה לא לקחה. כששאלו אותה למה, ענתה: "עדיף שיהיה לחם למשפחות עם ילדים; אנחנו רק זוג ואנחנו יכולים להסתדר בלי לחם". "
סימה רבני, תלמידתה
"לימים ביקרתי את דודתי זקנתי סניורה ויקטוריה בחול המועד סוכות. ביקשתי לשמח אותה שמחת חג. אותם ימים בצר היתה שרויה, שאותה שנה נכפל אבלה, שנפטר בעלה ונפטר אחיה ונותרה לבדה. ידעתי שאין שמחה אצלה אלא או בדברי תורה או במעשה של חזרה בתשובה."
חיים סבתו, אחיינהּ, בספרו אמת מארץ תצמח
"כילדה, רציתי לשמח את דודה ויקטוריה בדברי תורה, וסיפרתי לה שלמדנו בכיתה שרש"י אומר כי אדם שאין לו ילדים חשוב כמת. רק אחרי שדיברתי הבנתי כמה הכאבתי לה, אבל היא לא נתנה לי להרגיש לא טוב ורק שיבחה אותי על הלימוד."
שרה שויקה, נכדתו של אחיהּ
" "אני של כולם", היא הייתה אומרת. היה לה אכפת מכל אדם בעולם. כששמעה על מישהו שנמצא במצוקה, ניסתה בכל כוחה לעזור לו. "
רונית סבתו, אשתו של אחיינהּ
"הבית שלה היה תמיד פתוח, ויקטוריה שמחה שאנשים באים. נשים רבות באו אליה לעצה ולעזרה והיא לא נתנה להן לצאת בלי לברך – תמיד היו על השולחן דברים לברכת מזונות ולברכת שהכול, שיברכו."
רונית סבתו, אשתו של אחיינהּ
" "אוכל זה לגוף, אבל התורה היא אוכל לנשמה. כמו שהגוף צריך את האוכל שלו, גם הנשמה צריכה", נהגה לומר. היו לה כוחות נפש גדולים – היא הייתה נשארת עד שעות מאוחרות ללמוד וישנה מעט מאוד."
רונית סבתו, אשתו של אחיינהּ
"בזקנתה, כשכבר לא ראתה טוב, הייתי קוראת לה תהילים. היא היתה מתקנת אותי בהגייה ובקריאת הניקוד. גם כשקראה בחומש היתה מדייקת מאד בהטעמה, והכול בעל-פה."
רונית סבתו, אשתו של אחיינהּ
"בערוב ימיה ביקשה שאני אלַמד אחרים את מה שלימדה אותי. "איך אני אעשה זאת?" תהיתי, "אני לא יודעת ללמד, כל מה שאני יודעת זה את מה שאת לימדת אותי". והיא השיבה לי: "אני אברך אותך, ואת תלכי ותלַמדי", ובאמת כך היה. "
סימה רבני, תלמידתה
"הדודה ויקטוריה הייתה אישה דעתנית, חריפה וחדה – אבל גם אנושית, עם שמחה, חום והמון אהבה."
שרה גרג'י, בת אחייניתהּ
" "תנסי תמיד לדבר יפה לאנשים – הכול ביד ה'. זה לא הוא. יש לו יצרים קשים וצריך להתפלל עליו", נהגה לומר לי. בעצמה לא דיברה סרה באף אחד, כיבדה את כולם, גם אם משהו הרגיז אותה, היא דיברה תמיד בשפה יפה."
סימה רבני, תלמידתה
"ויקטוריה הייתה מאוד דעתנית, אפילו עקשנית, לא ויתרה על מה שהיה חשוב לה, אבל היא עשתה זאת רק בדרך של דיבור ושיחה, לא בדרכים קשות."
רונית סבתו, אשתו של אחיינהּ
