"אמא זכרה את כל מה שלימדו אותה. כילדים, היא הייתה מספרת לנו סיפורים מהמדרש ותמיד תהינו מאיפה הביאה את כל הידע הזה."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"היה באמא שילוב נדיר וחזק של רגש ושכל. היא הייתה חכמה מאוד, אישה לומדת, מקשיבה ומתעניינת, וגם רגישה מאוד ואכפתית."
בת-שבע ניצן, בתהּ
" "עבודות הבית יכולות לחכות, יש דברים חשובים יותר", אמרה תמיד. שאלת טיב החיים, מהות העולם ונפש האדם העסיקו אותה. היא הייתה מאוד רוחנית."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"אמא הייתה מאוד חדה, שנונה ומתוחכמת. הייתה לה תשובה מוחצת לכל דבר וחוש הומור מצוין."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"אמא הייתה לוחמת צדק. אם עשו עוול למישהו, היא הייתה נלחמת למענו ללא פחד ומתוך נאמנות לאמת שלה ולצדק, כפי שתפסה אותו."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"היד של אמא הייתה פתוחה ונדיבה. היא בדקה למי חסר, ונתנה: מהכנת אוכל בשבת לשכנים ועד לדאגה למנקה המדרגות."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"היה לאמא חשוב לשמור את מצוות התורה ואת המסורות האפגניות. בד-בבד, היא הבינה שהחיים משתנים ויש ליצור התאמות באופן מתמיד."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"אמא הייתה פתוחה וסובלנית. היא האמינה שצריך להגיע לפשרות ולא לנקוט בגישה של 'ייקוב הדין את ההר', במיוחד בין בני-זוג."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"נשות השכונה היו באות להתייעץ איתה, והיא רצתה לגרום להן להרגיש טוב. היא האמינה שחלומות הולכים אחר פתרונם, וכשפתרה חלומות, הציעה את הפירוש הטוב, כדי שלא לערער."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"כשהתחילו לשים מחיצה בבית-הכנסת, אמא הייתה פותחת אותה. הגבאי היה מבקש לסגור, והיא הייתה טוענת: "שבת היא מלכתא לא מלך. שבת והתפילה הן בשבילי ולא רק בשבילכם"."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"אמא שלי הייתה מודעת ליכולתה לתרום ולייעץ לקהילה, אבל היא עשתה זאת ללא שמץ גאווה. גם אותנו היא חינכה לשפר את המידות שלנו, להישמר מיהירות ושחצנות ולשמור על צניעות וחמלה."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"אמא חינכה לא לזלזל באיש ונהגה להשתמש בפתגם: "לפעמים חתולה היא גם דודה". גם מישהו זניח בחיים יכול להפוך להיות משמעותי."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"הנשים בקהילה העריכו אותה וקראו לה בשם "חוואר ג'ון" (אחות יקרה); הגברים לא ידעו כיצד להכיל את התפיסות והמעשים הלא שגרתיים שלה."
בת-שבע ניצן, בתהּ
"אמא חשבה שהאהבה תמיד מנצחת, הרגשנו את זה באהבה הבלתי מותנית שלה כלפינו."
בת-שבע ניצן, בתהּ
