"אמא הייתה לוחמת. הודות לכוחות הנפש, לרוח ולאומץ שלה, הצליחה, בעזרת ה', לגדל אותנו למופת."
רינו נמני, בנהּ
"אמא הייתה כתובת לכולנו, אוזן קשבת. בנות הדודות והנכדים אהבו לשתף אותה בחייהם כי היא דיברה בפתיחות וללא סמכותנות."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"אמא אהבה מאוד ללמוד ולהתנסות, מעולם לא נתנה לקשיים לעכב או לעצור אותה. "אני מנסה. או שיצא או שלא יצא" היה המשפט הקבוע שלה."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"היו לה רעיונות יצירתיים במיוחד. היא עיצבה מחדש בגדים שקיבלה ומִחזרה חומרים לשימושים אחרים."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"סבתא הייתה אישה דומיננטית ועקשנית שידעה לשרוד בעולם, אבל היא הייתה גם רגישה מאוד, בכתה וצחקה בקלות."
דוריס נמני, נכדתהּ
"היא הייתה פמיניסטית עם הרבה אומץ ואמרה את מה שחשבה, למרות שזה היה מאוד קשה בעולם שבו היא חיה."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"שמירה על העאדה (המנהג והמסורת), אמונה ויראת שמים היו חשובות מאוד בחייה והיא העבירה אותן אלינו."
דוריס נמני, נכדתהּ
"סבתא הקפידה מאוד על המראה החיצוני. כנראה משום שהבינה את הכוח שיש למראה בחיים ובחברה."
דוריס נמני, נכדתהּ
"אמא האמינה שהיא לא צריכה לומר לילדים בוגרים כיצד לנהוג. היא סמכה עלינו לחלוטין."
רינו נמני, בנהּ
"אמא הסבירה בקביעות את ההיגיון מאחורי הכללים שהקפידה עליהם איתנו, הילדים. היא לא הסתפקה באמירת 'אסור' ו'מותר' וציפתה לציות."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"סבתא הייתה מלכת האִלתורים. במציאות הכלכלית והביטחונית בלוב, היא נדרשה לשרוד ולכן פיתחה יכולת למצוא פתרון לכל בעיה."
דוריס נמני, נכדתהּ
"לאחר מלחמת ששת הימים, הציעו לה בני משפחתה לעבור מטריפולי לאנגליה. אמא טענה שהיא אינה מכירה את השפה ואין לה שם משפחה, אך לישראל הסכימה לעלות ללא היסוס. כשהגיעה, למדה קרוא-וכתוב."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"היא התעניינה בכל תחום, גם בפוליטיקה ובכסף, והמשיכה בהתעניינות אף כשהגיעה לגיל מבוגר."
נעמי שיוביץ, בתהּ
"עצמאות גאה, עקשנות – היה לה קשה לשחרר את כל אלו בשנותיה האחרונות – היא החביאה את הקשיים שלה כדי שלא נדאג, שלא נעזור, שניתן לה להסתדר לבד."
דוריס נמני, נכדתהּ
