קורות חייה מעוררי ההשראה
של אסטרייה בן שבת

אסטרֶיָיה (ESTRELLA – משמעותו בספרדית כוכב) נולדה ביום הכיפורים בשנת תרפ"א (1920), לזהרה ויצחק סאנאנס (SANANES) בתטואן שבמרוקו הספרדית, שעד לשנות החמישים הייתה תחת חסות ממלכת ספרד. אסטרייה הייתה הבת השנייה להוריה, ואחריה נולדו ארבעה ילדים נוספים, אשר שניים מהם נפטרו בילדותם. בבעלות אביה יצחק הייתה חנות בדים, ופרנסתם הייתה בשפע. 

אסטרייה למדה בבית הספר היסודי של 'אליאנס: כל ישראל חברים' בתטואן. הנהלת בית הספר המליצה שתמשיך ללימודי תיכון בשל היותה חכמה ומוכשרת. אסטרייה שאפה להמשיך וללמוד באירופה והפצירה בהוריה ממושכות שיסכימו לכך. הוריה פנו לרב שמואל ברצ'ילון, אחיה של זהרה, והוא הציע שתלמד בספרד, שבה יתאפשר לה לדעתו לשמור טוב יותר על אורח חייה היהודי, בהשוואה לצרפת, שנחשבה לליברלית יותר. הוריה הסכימו להצעה.  

בשנת תרצ"ב (1932), בהיותה בת 12 בלבד, הגיעה אסטרייה יחד עם חברה יהודייה נוספת ללימודי הוראה ב־Escuela Normal de Madrid, אף שהייתה צעירה בשנתיים מגיל הכניסה לבית הספר. לימודיה ארכו ארבע שנים. בשנים אלו, מטעמי כשרות, אכלה רק פירות וירקות ורזתה מאוד. לקראת תום שנות לימודיה, הוזמנה להשתתף באלבום רומנסות ספרדיות לצד גדולי הזמרים בספרד בזכות קולה שנודע ביופיו, כישרון השירה וההיכרות המוקדמת שלה מהבית עם רומנסות קלאסיות בלדינו. 

בשנת תרצ"ה (1935) נפטרה זהרה, אמה של אסטרייה, והשאירה אחריה חמישה יתומים. 

בסיום לימודיה בשנת תרצ"ו (1936) נשלחה למשרת הוראה בעיר אזילה שבמרוקו הספרדית (בספרדית: Arcila, בערבית: أصيلة Asilah). היא לימדה בבית ספר כללי לבני כל הדתות. בהמשך עברה ללמד בבית הספר היהודי "יהודה הלוי" בעיר לארא'צה (Larache, בערבית: العرائش,  al-'Araysh), גם היא במרוקו הספרדית. בשל גילה הצעיר, תלמידיה ותלמידותיה היו לעתים בני גילה. באותה התקופה שלחה לממונה על החינוך במרוקו הספרדית סדרת רומנסות יהודיות בלדינו, כהצעה לשילוב בתכנית הלימודים, על מנת לעודד את חיזוק הקשר לשורשים היהודיים בתרבות הספרדית. 

בצוות המורים ב"יהודה הלוי" פגשה אסטרייה את שלמה בן שבת. השניים נישאו בשנת תש"ב (1942). הם חיו לצד אמו האלמנה של שלמה בלאראצ'ה. לזוג נולדו שלושה ילדים. בנם הראשון נפטר בצעירותו. בשנת תש"ד (שלהי 1943) נולדה זהרה, שנקראה על שם אמה של אסטרייה, ובשנת תש"ה (1945) נולד יעקב. 

אחרי נישואיהם המשיכו בני הזוג ללמד בבית הספר. שלמה החל ללמוד משפטים באופן עצמאי ולא במוסד מוכר, והוסמך כעורך דין לאחר שעמד בהצלחה בבחינות בספרד. בעקבות הסמכתו עברה המשפחה בשנת תש"ח (1948) לתטואן, בירת מרוקו הספרדית והעיר הגדולה באזור, שבה ניתן היה למצוא פרנסה בתחום. שלמה החליט להעמיק גם בלימוד התורה והוסמך לרבנות במהלך השנים. אסטרייה הייתה גורם משמעותי, דוחף ותומך בכל לימודיו והתפקידים שמילא בחייו. 

תטואן, שבה גדלה אסטרייה בילדותה, הייתה עיר נגישה מאוד עבור היהודים. היו בה קהילה חזקה, בתי כנסת רבים, תמיכה משמעותית במשפחות וחינוך יהודי טוב. בתטואן החלה אסטרייה לחנך את כיתות א בבית הספר 'אליאנס: כל ישראל חברים' וללמד כמורה מקצועית גם את השפה והגאוגרפיה הספרדית. נוסף על ההוראה עצמה, הייתה אסטרייה אחראית על מקהלת בית הספר ועל כל הפקותיה באירועים, מסיבות וכדומה. מסיבת סוף השנה הייתה אירוע שיא בבית הספר ובקהילה וגולת הכותרת של עשייתה של אסטרייה. היא ניצחה על הופעת המקהלה, הריקודים והכנת תלבושות מיוחדות. לאירוע הוזמן גם המושל המקומי.  

לצד עבודתה בבית הספר, ניהלה אסטרייה בהתנדבות בית תמחוי לילדים, קומֶדור אי רופָּדו –"ארוחות וביגוד". היא דאגה לגיוס תרומות וניהלה את כל ההיבטים התפעוליים בבית התמחוי.  

בזכות שליטתה של אסטרייה בשלוש השפות המרכזיות באזור, ערבית, צרפתית וספרדית, יכולותיה הרטוריות, המעשיוּת שלה וכישרונותיה הדיפלומטיים – הפכה לדמות בולטת בקהילת יהודי תטואן וייצגה את הקהילה באירועים כמו ביקורים של בנות משפחת המלוכה בעיר. היא הייתה דמות מרכזית בכל מרחב שבו פעלה בחייה לטובת הקהילה והסביבה. 

בשנת תשי"ב (1952) נפצע בנה יעקב בתאונת דרכים. אסטרייה נסעה עם בנה לטנג'יר כדי לטפל בפציעתו. היא לקחה חופשה מעבודתה, ובמשך חודשיים שהתה לצד מיטתו בבית החולים. 

בשנת תשט"ז (1956) קיבלה מרוקו עצמאות, והספרדים יצאו מרובו המוחלט של האזור שבו שלטו קודם לכן. שלמה היה המתאם בין ספרד למרוקו בכל הקשור להעברת השלטון. אסטרייה אירחה בביתה את כל הפגישות הדיפלומטיות ושיחות המשא ומתן הללו, בשל הקפדתו של בעלה שלמה על דיני הכשרות. העברת השלטון הייתה בשלום ובנחת, לא מעט בזכות מאמציו. 

בשנים שלאחר קבלת העצמאות במרוקו הוטלו הגבלות חמורות על עליית יהודים לישראל. בשל האיסור, יהודים הבריחו את הגבול בניסיון לעלות לארץ. אסטרייה ושלמה מצאו דרכים חוקיות ומעשיות לסייע להם. באחד המקרים נעצרו 250 יהודים בניסיון להברחת גבולות. אסטרייה הציעה שהם ישוכנו בבניין בית הספר 'אליאנס: כל ישראל חברים' הישן. בחודשיים שבהם שהו שם דאגה לכל צרכיהם על ידי גיוס תרומות מהקהילה, עד שבעלה שלמה מצא פרצה חוקית שאפשרה להעבירם לספרד, וממנה – לישראל. 

בשנת תשי"ח (1958) מונה שלמה לשופט בבית המשפט המחוזי והמשפחה עברה לטנג'יר. אסטרייה לימדה בבית ספר בעיר, ובמקביל ניהלה ארגון לילדים נזקקים בשם "אל נידו" (El Nido), "הקן". באותה התקופה חלה אביה של אסטרייה, אושפז בבית חולים מקומי בטנג'יר, נפטר ונקבר בתטואן. ילדיה, שבגרו, עזבו ללימודים באוניברסיטאות מרוחקות. זהרה למדה רפואה בספרד, ויעקב למד מתמטיקה ופיזיקה בקזבלנקה ובהמשך עבר ללמוד ארכיטקטורה בשטרסבורג שבצרפת. בשנת תשכ"ג (1963) עברו בני הזוג לראבאט, לאחר שקיבל שלמה מינוי כשופט בבית המשפט העליון במרוקו, ששכן בעיר.  

בנם יעקב עלה למדינת ישראל בשנת תשל"א (1971) והקים בה משפחה. אסטרייה ושלמה נהגו לבקר את בנם ומשפחתו בכל שנה בחגים, לטייל ברחבי הארץ ולפקוד קברי צדיקים. 

בקיץ תשל"א (10 ביולי 1971) נערך ניסיון התנקשות במלך חסן השני, מלך מרוקו, מטעם האיסתקלאל, האופוזיציה המקומית. המלך חגג בשבת אירוע יום הולדת עם חבריו הקרובים בארמון הסקיראת מחוץ לעיר. לאירוע הוזמנו כל שופטי בית המשפט העליון, אך בשל מועד האירוע, סירב שלמה להגיע. באירוע ההתנקשות נהרגו כל שופטי העליון במרוקו, אולם המלך ניצל. שלמה, שנותר לבדו מבין חבריו השופטים, לא הרגיש עוד בטוח במרוקו. 

בשנת תשל"ב (1972) עברו השניים למלאגה שבספרד. שם המשיכה אסטרייה בפעילות ציבורית. אסטרייה הייתה נשיאת ויצ"ו של כל אזור קוסטה דל סול בדרום ספרד. והגזברית של ה"ליונס קלאב", ארגון פילנתרופי כללי, שבו כיהן בעלה כיו"ר. בבית הכנסת במלאגה הוקדש לאסטרייה ויטראז' בשל תרומתה לקהילה. באותן השנים היא עסקה בציור והכינה חפצים רבים מריקועי מתכת וכסף. היא גם למדה אנגלית באופן עצמאי, בנוסף לשפות שכבר שלטה בהן. 

בשנת תשנ"ו (1996) נפטרה בתה זהרה מסרטן, דבר שהיכה את בני הזוג בצער רב. בשנת תשנ"ח (1998) נפטר גם שלמה, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. אסטרייה, שהייתה כבר בת שבעים ושמונה, העדיפה להישאר במלאגה, לצד חוג חבריה, תחביביה והשגרה המוכרת לה, ולא לעבור לחיות לצד בנה ומשפחתו. 

בשנת תש"ס (2000) עברה אסטרייה שבץ מוחי. הדבר הותיר אותה חצי משותקת. במצב רפואי זה הביא אותה בנה יעקב לגור לצדו בארץ. טרם עזיבתה את ספרד תרמה לספריית בית הכנסת במלאגה כמות גדולה של ספרי קודש מספרייתה הפרטית. בשביעי של פסח תשס"ב (2002) נפטרה אסטרייה. היא נקברה לצד בעלה שלמה בהר המנוחות.