מז'אלה (ז'אלו) הכהן נולדה באי ג'רבה בשליש האחרון של המאה הי"ט להוריה רבי סאסי מעתוק, אב בית הדין בג'רבה, ויעקוטה לבית חורי, שגם אביה רבי יצחק היה תלמיד חכם.
מאז היותה ילדה, אהבה מז'אלה ללמוד תורה. במשפחות הרבנים לימדו האבות את הבנות קרוא וכתוב על מנת שיתמצאו בסידור התפילה, וכך למדה גם מז'אלה מאביה. היא לא הסתפקה בכך, והקפידה ללמוד גם את פרשת השבוע. ככל שבגרה גבר עניינה בלימוד התורה, והיא הקשיבה מן הצד לכל לימוד תורה שהתקיים בנוכחותה. אביה התרשם הן מסקרנותה והן מחכמתה הרבה, והחל ללמד אותה תורה שבכתב ובעל פה.
מז'אלה נישאה לחכם יעקב הכהן יהונתן והתגוררה עמו באי ג'רבה. חכם יעקב עבד בחנותו שבשוק, למד תורה וקרא תהלים בהתמדה, מבלי להבליט את ידיעותיו בציבור. הוא נהג להופיע בשמחות בקהילה בהתנדבות כפייטן ונגן. לעת זקנתו הידרדרה ראייתו, ובשל כך החלה מז'אלה אשתו לקרוא לו את הגמרא מן המסכתות שלמד, והוא היה מבאר לה את הדברים. בזכות חריפותה הפכה מז'אלה לחברותא של ממש לחכם יעקב. בדרך זו רכשה ידיעות נוספות גם בתלמוד.
ילדיהם הראשונים של מז'אלה וחכם יעקב נפטרו בצעירותם. מז'אלה התפללה להיפקד בבן, והצהירה שאם תזכה לכך, הבן יקדיש את עצמו לתורה. בשנת תרנ"ה (1895) נולד לזוג הבן בן ציון חי. הוא נקרא כך בעקבות חלום שחלמה מז'אלה, שבו נאמר לה שבנה יהיה בנה של ירושלים, ציון. בבגרותו ניסה הבן להתפרנס מעיסוקים שונים, אך לא ראה ברכה בעמלו. אמו עודדה אותו להשקיע את מרצו בלימוד תורה, כפי שהתחייבה לפני לידתו. הוא נעתר לכך, והיה לרב קהילה פעיל, מלמד ופייטן. למז'אלה וליעקב נולדו בהמשך חמישה בנים נוספים: חוואתי, כמייס כדיר ושלום.
מז'אלה הקפידה על לימוד התורה גם בהיותה אם, ובלילות הייתה נוהגת לשבת כשנר שעווה בידה ולומדת. כשבגרו ילדיה חלקה אתם מז'אלה מידיעותיה ולמדה עמם נושאים מורכבים, כמו הלכות הקרבנות ודרכים בפרשנויות התורה. היא לימדה קריאת פרשת השבוע בטעמי המקרא, ואף הכשירה נערים לקריאה בבר המצווה שלהם. יש שטענו כי נהגה להתפלל בטלית ובתפילין, אך עדויות אלו הוכחשו בידי בני משפחתה.
מז'אלה הקפידה מאוד במצוות בכלל ובצניעות בפרט, ואף נהגה לכסות את קירות ביתה בסדינים ולהסתיר את שערה בזמן סירוקו באמצעות צעיף שהחזיקה אחת מבנות המשפחה – על מנת לקיים את דברי התלמוד בשבחן של נשים נשואות ששערן לא נחשף גם לקורות בתיהן. היא עודדה את ילדיה ובני ביתה לגמול חסדים, ללמוד תורה ולדבר טובות בעם היהודי.
בשנת תרצ"ג (1933) נסעה יחד עם בעלה לעיר זווארה שבלוב, שבה כיהן בנה בן ציון כרב הקהילה. הזוג ביקש להשיג בה רישיון עלייה ולהפליג משם לאלכסנדריה שבמצרים, וממנה – לארץ ישראל. בשל זקנתו ומצבו הבריאותי של בעלה חכם יעקב, הוא לא הורשה לעלות על הספינה. השניים נאלצו לשוב לג'רבה, ובה נפטר חכם יעקב בו' באב תרצ"ו (1936). לאחר פטירתו פורסם ספר חידושיו, ובו נמצאים חידושי תורה שחידשה אשתו מז'אלה בלימודם המשותף, המוצגים בספר "מפי השמועה".
גם באלמנותה המשיכה מז'אלה להיות פעילה בקהילת יהודי ג'רבה. את נכדותיה לימדה בעצמה לקרוא, לכתוב ולהתפלל מסידור, כפי שלמדה גם היא בילדותה מאביה. לצד לימוד התורה הקבוע, הקפידה להכין תבשילים לעניים מדי שבוע בשבוע לכבוד שבת ולחלקם בעצמה. באחד הימים מעדה על בד שמלתה המסורתית, שברה את אגן הירכיים ונותרה נכה. נכותה לא הביאה אותה להפסיק את מעשי החסד ולימוד התורה.
בני ביתה חשו קרובים אליה והקפידו בכבודה. בכל ליל שבת ניגשו אליה לקבל ברכה מפיה. מז'אלה נהגה להניח את ידיה על ראשם ובירכה אותם בכוונה ובאריכות.
בשנת תשי"ד (1954), בשנותיה האחרונות, עלתה מז'אלה ארצה. בארץ גרה במושב בֶּרֶכְיָה שבדרום, שאליו עלו רבים מיהודי ג'רבה. היא חיה לצד בנה כדיר ומשפחתו. לצד מיטתה, שאליה הייתה מרותקת, עמדה הספרייה שלה ובה ספרֶיה. גם בארץ לא פסקה מללמוד וללמד. כיוון שלא יכלה לעמוד, שכבה במיטתה וממנה המשיכה בפועלה, טוותה חוטי צמר לציציות, למדה תורה ולימדה את ילדות הקהילה, ובהן גם נינותיה שלמדו מפיה גם בערוב ימיה את אותיות האל"ף בי"ת והברכות. כשגבר זרם הלומדות שהגיעו לביתה, סייעו לה נכדותיה ללמד את בנות המושב. בסיום כל לימוד כיבדה את הילדות במיני מתיקה, שהיו מונחים בקביעות בספרייתה.
מז'אלה נפטרה בחודש סיוון תשי"ז (1957) ונטמנה בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים.
אתר זה עושה שימוש בקבצי עוגיות (Cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. המשך הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות (Cookies). למידע נוסף, ניתן לעיין במדיניות הפרטיות.
