קורות חייה מעוררי ההשראה
של סניורה ויקטוריה שלם

ויקטוריה שלם נולדה באדר התר"ע (1910), בקהיר, אחת מתשעת ילדיהם של שרה לבית הררי וחכם מנחם שויקה. משפחתה עברה מסוריה למצרים שנים ספורות לפני שנולדה, והייתה משפחה מרכזית בקהילה החלבּית בקהיר. 

ויקטוריה הייתה נצר למשפחת רבנים ותלמידי חכמים שהתאפיינו בכישרון וחכמה יוצאי דופן בתחומים נרחבים, ואשר את עיקר כשרונם הקדישו לתורה. סבה חכם אהרון שויקה היה אב בית דין בחלבּ, ואביה, חכם מנחם שויקה היה תלמיד חכם אשר כבר בגיל 17 ידע את התלמוד הבבלי כולו והיה כתובת לשאלות הלכתיות ולימודיות. הוא אף התבקש מידי הקהילה לשמש כרב ראשי, אך סירב והמשיך להתפרנס ממסחר אריגים. אמה הייתה גם היא בת למשפחת חכמים. בזכרונותיה ויקטוריה מתארת אותה כבעלת חסד וכדמות מופת לילדיה ושכניה בענייני מידות טובות והתנהגות בדרכי שלום. בית הוריה היה פתוח לאורחים תמיד, והיה מפורסם באווירה הנעימה והחמה ובחינוך המצוין שלו. בביתה ינקה ויקטוריה ערכי אהבת תורה, יראת שמים ועשיית חסד. אלה הפכו לעקרונות שסביבם התפתחה אישיותה וסבבו חייה.  

הוריה שלחו את ילדיהם ללמוד ועודדו אותם להצטיין בהתנהגותם, מידותיהם ולימודיהם. ויקטוריה למדה קרוא וכתוב, לימודי תרבות צרפתית, שפות וספרות (ככל הנראה בבית הספר לבנות מרי סוארס). היא שקדה על לימודיה, ואף עזרה לאחיה הצעירים. כשהגיעה לגיל תיכון רצו הוריה להפסיק את לימודיה בשל קושי כלכלי לממנם. מנהלת בית הספר, שהעריכה את ויקטוריה, ולא רצתה שתחדל מללמוד, פטרה את המשפחה מתשלום ואפשרה לה להמשיך למוד את לימודיה התיכוניים, מעשה חסד שוויקטוריה זכרה והוקירה עד ערוב ימיה. בשנת 1929, לאחר סיום התיכון ולימודי תעודת הוראה, עבדה ויקטוריה כמורה למתמטיקה בבית ספר אליאנס בקהיר.  

לצד השכלתה המקצועית ועבודתה, הקדישה ויקטוריה את זמנה ללימוד תורה ולזהות יהודית. בזמנה הפנוי החלה לתרגם חלקים מהתורה לצרפתית על מנת לעזור לחברותיה שאינן יודעות עברית להתחבר לתורה ולזהותן.  

בשנות ה־30 יזמה ויקטוריה את ארגון "סגולה", פרויקט גדול וייחודי שהקימה וניהלה בשיתוף עם כמה חברים. מטרת הארגון הייתה חיזוק תחושת הקשר של יהודי קהיר לזהות היהודית והעמקתה. ויקטוריה וחבריה, בעידודו של ד"ר פיצ'יפיצ'י שהגיע מישראל, הקדישו את מעשר הכספים שלהם לטובת קיומם של שיעורי תורה בחינם לכל המעוניין בבית הכנסת הגדול בקהיר, ארגנו תפילות המתורגמות לצרפתית והמשיכו בתרגום התורה לצרפתית על מנת להנגישה לציבור שכבר התרחק מתרבותו היהודית. 

במהלך פעילותה בארגון "סגולה" נוכחה ויקטוריה לדעת כי אנשים בקהילה נאלצים לחלל שבת בשל עבודתם. ויקטוריה הצעירה ניגשה למנהלה של חנות כלבו גדולה שהעסיק עובדים יהודים רבים ושכנעה אותו לשחררם מחובת העבודה בשבת. מהלך זה הצריך אומץ, עקשות ומסירות וארך כמה פגישות, אך לבסוף השיגה ויקטוריה את מבוקשה עבור חברי הקהילה. את תקופת ההתנדבות בארגון "סגולה" ועשייתה למען הקהילה תיארה ויקטוריה כתקופה המאושרת בחייה.  

בשנת 1941 עלתה ויקטוריה לארץ, לקראת נישואיה לחכם אליהו סאלים, בן למשפחת תלמידי חכמים חלבּית, שעסק בתורה כל חייו. 

ויקטוריה ואליהו התגוררו בשכונת בית וגן בירושלים. ביתם היה פתוח לאורחים, ורבים פקדו אותו. תלמידי ישיבות באו לסעודות שבת, קרובים מקהיר שהגיעו לכמה ימים בארץ ואף קרובים מארצות רחוקות שהתגוררו עמם במשך חודשים ושנים. ויקטוריה עבדה כמורה לחשבון בבית הספר היסודי "נחשון" בירושלים. במקביל, לאורך כל שנותיה, העבירה בהתנדבות שיעורים פרטיים למי שנצרך לכך.  

תוך כדי עבודתה כמורה הוסיפה להרחיב את השכלתה ולמדה באוניברסיטה העברית, מדעי הרוח בהתמקדות בספרות הגאונים. גם בגיל שישים, אחרי פרישתה לגמלאות, לא שקטה על שמריה, אלא פנתה ללמוד במכללה לבנות בבית וגן. על לימודיה במכללה כתבה כי הייתה זו הגשמת חלומה מילדות, ללמוד ב"ישיבה" של בנות. היא הכירה תודה גדולה על הזכות ללמוד בגיל מבוגר. בזמן לימודיה במכללה נתקלה בספר "הנה דוד", של לוסיאן קטן, הוגה יהודי תוניסאי־צרפתי. היא תרגמה את הספר לצרפתית, כתבה מבוא וערכה רשימת מקורות. היא תרגמה את הספר על מנת שגם חברותיה ובני משפחה יוכלו ליהנות ממנו.  

ויקטוריה אהבה את התורה ואת לומדיה והקפידה לדבוק בתלמידי חכמים. היא עודדה את אחייניה ואחייניותיה להשקיע בלימוד התורה. הייתה לה חברותא קבועה עם שכנתה הגברת לובשינסקי שהפכה לחברת נפש קרובה ושותפה לאהבת התורה, ועם אחיה חכם אהרון שויקה נהגה להיפגש אחת לשבוע לשוחח וללמוד יחד. 

ויקטוריה העריכה מאוד את הבית שבו גדלה וחשה שליחות בהנחלת הדרך שהתוו לה הוריה, היא הקפידה לשמר בביתה את מנהגי בית הוריה. בשנותיה האחרונות הקליטה את עצמה על מנת לתעד זיכרונות מילדותה, בדגש על החינוך המיוחד, המידות שהונחלו ופירוט המנהגים והמסורות.  

ויקטוריה ואליהו לא זכו לילדים משלהם, והקשרים עם אחיה, אחיותיה וילדיהם היו מרכזיים בחייה. בני משפחתה היו פזורים ביבשות שונות, וכאשר הגיעו לביקור זכו להכנסת אורחים חמה בביתה וליחס קרוב ומקרב ממנה. היא השקיעה את מרצה בילדי ונכדי המשפחה, הגיעה לביקורים, הביאה מתנות, לימדה תרגילי חשבון ועודדה תמיד ללמוד תורה ולכבד את מסורת האבות.  

בשנת תשכ"ט (1969) עברו ויקטוריה ואליהו להתגורר בשכונת רמת אשכול בירושלים. בשכונה החלה ויקטוריה ללמד בביתה שיעור לנשים בשבת אחר הצהריים. השיעור היה פתוח לכול, והגיעו אליו נשים ממגוון אוכלוסיות. תלמידותיה כינו אותה "הרבנית" והתייחסו אליה כאל "רב" לכל דבר ועניין. הן התייעצו אִתה בנושאי לימוד, בעניינים אישיים ובשאלות הלכתיות. ויקטוריה מצִדה תמכה בהן והשקיעה מרץ רב בליווי ועזרה בכל הנדרש להן. מעבר ללימוד עצמו היתה מבקרת את הבודדות או החולות, מסייעת ומייעצת בגידול וחינוך הילדים או בבעיות כלכליות ואישיות שהתמודדו עִמן. עם הזמן החלו להגיע להתייעץ איתה גם נשים שלא למדו בשיעור, וקיבלו מוויקטוריה תמיכה, הדרכה, דברי חיזוק ולימוד. למרות הידע הרב שלה, כשהופנו אליה שאלות בנושאים הלכתיים הקפידה להיוועץ ברבנים בני המשפחה על מנת לענות תשובה כהלכתה. תלמידותיה של ויקטוריה, שהיו נחמתה על שלא זכתה ללדת, השיבו לה יחס של אהבה, קרבה והערכה גדולה.  

ויקטוריה הקדישה רבות מזמנה לגמילות חסדים, ואספה תרומות לגמ"ח שניהלה גיסתה, הרבנית מזל סאלם. ביקרה חולים, העניקה מתנות או קנתה מצרכים למשפחות ברוכות ילדים, דאגה לצרכים הגופניים והנפשיים של כל אדם במצוקה שהכירה. היא שילבה זאת בשגרת יומה בצניעות. כך גם נהגה אחרי פרישתה: היא חילקה את כספי הפנסיה שלה חילקה לשניים – מחצית לפרנסת ביתה ומחצית לצדקה. 

בערוב ימיה חלתה באלצהיימר. הדבר היחיד שעודד את רוחה היה האזנה לקלטות של שיעורי תורה, סיפורי תורה ותפילה. בשל מחלתה, נזקקה ללווי והשגחה צמודה. בזכות שיעוריה והארת פניה היתה מוכרת ואהובה בקהילה ונשים רבות התנדבו לסייע לה. הן היו מגיעות בתורנות לארח לה לחברה, ללוות, לשמור ולבשל לה.   

ויקטוריה שלם נפטרה בגיל 93.  ביום כ"ז בחשוון תשס"ד (22.11.2003), היא נקברה בבית העלמין סנהדריה בירושלים.