סבתי, סבתא שרה, הייתה אישיות חמה וחכמה. אישה שעברה רבות ונתנה רבות. לאחר מותה, בחרתי לצייר את דמותה בצבעי שמן כדי להנציח את עיניה הטובות. הציור נבחר לתערוכה בקיבוץ בארי, למרות שעבדתי עליו יום ולילה, לא הרגשתי שהצלחתי להעביר בו את מלוא החמימות האישית של סבתא.
רגע לפני שנשלח לתערוכה, ליטפתי את פניה שעל הקנבס בזרת חשופה, ריככתי את הקמטים, נגעתי בשפתיים והענקתי לה את החמימות האנושית שחיפשתי. כשנשים בתערוכה נעצרו מול הדיוקן ואמרו: "רואים את חוכמת החיים בעיניים, היא נראית כל-כך רכה ואוהבת", ליבי התרונן; החלום שלי התגשם, והן ראו את נשמתה. ידעתי שהצלחתי. שמן על קנבס, 2006
