רבקה בן קיקי
"אמא הייתה אישה עם ביטחון עצמי ענק, אישה אמיצה שמעזה ללכת עם מה שהיא רוצה. היא ראתה לפניה את העתיד ולא התעסקה בקטנות."
דורית גודוביץ', בתהּ; מירב לביא, בתהּ
"סבתא הדגימה מנהיגות ואנושיות שאין כדוגמתן. היא הייתה נדיבה בזמן שלה ובמשאבים שלה. חייה סבבו סביב עשייה למען אחרים."
עומר גודוביץ', נכדהּ
"הכלל "טוב שם משמן טוב" היה מוטיב מרכזי בחיים של אמא ובחינוך שהעניקה לנו. היא הקפידה לפעול ממקום נקי וטוב, לכבד אנשים, לא משנה מי הם, ולעשות טוב."
מירב לביא, בתהּ
"סבתא התמקדה בהודיה על הטוב. "אלוהים תודה על כל מה שיש לי", היה משפט שאמרה תמיד. אם ראתה את הרע זה היה כדי לתקן."
עומר גודוביץ', נכדהּ
"סבתא ידעה לתפעל קהילות ולהוציא מאנשים את הטוב ביותר. היא תמיד נהגה בכבוד והרבתה בנתינה, וציפתה שגם אחרים ינהגו מולה באותה דרך. זו הייתה מנהיגות מעוררת השראה."
עומר גודוביץ', נכדהּ
"על המצבה של אמא בחרנו בשורה משירה של אסתר שמיר: "חזקה מהרוח, חזקה מסופה, לצמוח מכלום שהיה לה, זה סוד הכוח שלה". "
דורית גודוביץ', בתהּ
"אנא נתנה לכל אחד מבני משפחתה, כולל הנכדים, את ההרגשה שהוא הכי חשוב ואהוב."
דורית גודוביץ', בתהּ
"רבקה אחותי גידלה אותי מגיל עשר, הקפידה שאלמד, דאגה לי בבית-החולים כשנפצעתי בצבא, תמכה בי כלכלית כשהיה צריך ועזרה לי להיות עצמאי. היא הייתה האדם הקרוב אליי ביותר."
מאיר מלכא, אחיהּ הצעיר
"לאמא היה מאוד חשוב הקשר ביני לבין אחותי. גם כיום אנחנו גרות קרוב ונפגשות כל יום. הילדים שלנו גדלו ביחד."
מירב לביא, בתהּ
"הפתרונות של סבתא ליחסים חברתיים מאתגרים היו מבוססים על ערכי החיבור והשותפות, ולא על ערכים תחרותיים, שהם ברירת המחדל של אנשים אחרים."
עומר גודוביץ', נכדהּ
"אמא אהבה וידעה לבשל, את רוב המסורות שלה העבירה דרך בישול. בברית של הנכד בחו"ל היא בישלה לבד את כל האוכל לסעודה והקפידה שהכול יהיה כשר."
דורית גודוביץ' ומירב לביא, בנותיהּ
"אמא הייתה בעלת אמונה, אך לא כפתה כלום ודגלה ב"איש באמונתו יחיה". היא חינכה אותנו לדעת ולבחור בעצמנו."
מירב לביא, בתהּ
"רבקה הייתה רגישה מאוד. בכל נסיעה שלנו לבת שלה שחיה במעון של אקי"ם, הרכב היה מלא בממתקים ובעוגיות שהיא הביאה לכל הילדים במעון. הם שמחו לקראתה וקראו לה "דודה רבקה"."
מאיר מלכא, אחיהּ הצעיר
"עובר אצלנו במשפחה שופר בן שלוש-מאות שנה. רבקה שמרה עליו. בכל ראש השנה היא הקפידה לחייג לכל בני המשפחה, ואני הייתי תוקע בו כדי שכולם ישמעו תקיעת שופר."
מאיר מלכא, אחיהּ הצעיר
