"היא הייתה אשה בעלת עוצמה וחוסן נפשי, שנאלצה להתמודד עם אתגרים רבים לאורך חייה ולקחה את ההתמודדויות הללו לכיוון של נתינה."
חנה פתיה, בתהּ
"היא הגשימה חלומות וניצלה את הפוטנציאל שהיה בה. כשאת רואה אותה, את רואה אשה שלא מפחדת להתחיל מחדש, לעזוב הכול ולבנות את עצמה מאפס."
חנה פתיה, בתהּ
"אימא העניקה תשומת-לב לאנשים שאף אחד לא נתן בהם מבט שני. אנשים שאחרים נרתעים מהם בדרך כלל, אנחנו למדנו לאהוב, לקבל, לצחוק איתם. השיגעון היה חלק מהוויית החיים שלנו."
חנה פתיה והרב חיים עובדיה, בתהּ ובנהּ
"היא נלחמה על הקמת המפעל וקיומו מול בעלי תפקידים. בלי מורא דפקה על השולחן ואמרה מה שצריך, גם אם צריך היה לומר שהמלך הוא עירום."
חנה פתיה, בתהּ
""אנחנו חלק ממשפחת פתיה ואנחנו נמשיך את השם הזה והמסורת הזאת" – להמשיך את המורשת של סבא וסבא גדול היה מאד חזק אצלה."
חנה פתיה, בתהּ
"במקביל לניהול המפעל, היא ניצחה על מלאכת ההוצאה לאור של כתבי סבא הגדול, הרב יהודה פתיה. היא התרוצצה הרבה מאוד: לעמד, להגיה, להדפיס, למצוא אנשים מתאימים, לשווק."
חנה פתיה, בתהּ
"כשהיינו מרגיזים אותה כילדים ומתנהגים באופן לא רצוי, אימא הייתה מתחילה לשיר בטעמים עיראקיים: "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי"."
הרב חיים עובדיה, בנהּ
"לקראת כל חג, אימא דאגה לתת לכל ילד מתנה קטנה, לא משנה מה היה המצב הכלכלי. שיהיה משהו חדש, מיוחד, משמח."
הרב חיים עובדיה, בנהּ
"אימא ראתה חשיבות עליונה לתת לנו חינוך תרבותי. בכל מחיר רכשה מינויים למוזיאון, לגן החיות, ובשבת בצהרים, במקום לנוח, לקחה אותנו לסיורים."
חנה פתיה והרב חיים עובדיה, בתהּ ובנהּ
"אף על פי שלא הייתה 'אישה של בית', תמיד התנדבה לארח שמחות של המשפחה, אחיינים, בני-דודים ועוד. היא בישלה ואפתה לבד כמויות ענקיות. היא אהבה להשתתף בשמחות של אחרים. "
חנה פתיה והרב חיים עובדיה, בתהּ ובנהּ
